ספריית מאמרים | תחום הB.O.T מנקודות מבט שונות

על פרויקט שבנינו יחד עם צוות מיילדות בחדר לידה "זיו" בצפת


כשמספרים על פרויקטים חברתיים מדברים על האימפקט ובדרך כלל מספרים על ההצלחות. אבל אני רוצה לספר כאן דווקא על התאהבות...  בחדר-לידה בבית חולים "זיו" בצפת, סיימנו השבוע פרויקט ארוך. יוזמות הפרויקט הן מיילדות מחדר לידה זיו בצפת, שקיבלו מענק מ"קרן בריאה" לטובת הכשרת הצוות, כשהמטרה היא להעניק ליולדות הזדמנות לפגוש מיילדת לשיחת עיבוד ראשונית בזמן האשפוז.

באופן רשמי אולי היה נכון לחכות לתוצאות המשובים בעוד שלושה ושישה חודשים כדי לדווח על  האימפקט של התכנית – אבל משהו מעניין קרה בתהליך הבנייה והפיתוח המשותף שהתחיל אי שם לפני פסח, כשפגשנו את עדי אפוטה סגנית חדר לידה ואת מירי חסון מיילדת בצפת ומהפגישה הראשונה איתן נהיה פה חיבור משוגע. וכמו בלידה – הקשר הוא כל הסיפור.
 

לפני שנים, כשרק התחלנו לעבוד עם גופים ובתי חולים ועוד היינו צעירות בתחום, ניסחנו הצעות עשירות במילים יפות, כי האמנו שככה צריך. אחר כך "התמקצענו", ועשינו טבלאות מחירים מרשימות ורשמיות. אבל - גם אלו וגם אלו – ביותר מדי מקרים לא התאימו למציאות בשטח.  

אז הפעם, במקום לשלוח הצעה רשמית ומרשימה להכשרת צוות חדר לידה, הצענו לעדי ומירי שניפגש. הבנו שכדי לבנות להן תכנית אנחנו צריכות קודם להכיר אותן וללמוד מהן עוד על האופי של חדר הלידה שלהן וגם על מה שקורה שם כרגע, כשמלחמה בצפון. זה היה אחד הדברים החכמים שעשינו, בזום הראשון ההוא התחיל הרומן הנהדר הזה.
 

לאורך כמה שבועות יצרנו פגישות בנייה משותפות כדי להבין את הצרכים ואת המגבלות ולתכנן דרכי הנחייה שיתאמו את האופי של הצוות. שאלנו הרבה שאלות על המבנה של המחלקה, מה קורה כיום ומה הן מבינות שחסר. ניסינו ביחד להבין מה אפשרי לצוות חדר לידה שעובד במשמרות - מפגשים פנים אל פנים או זום, מה אורך המפגש האידאלי, מה השעה ביום שתאפשר לכמה שיותר צוות להשתתף (מורכב!), האם כדאי שיהיה ערבוב סקטורים?
בעקבות הפגישה הזו, עוד לפני ההשתלמות, שלחנו לצוות שאלון קצר כדי ללמוד על האתגרים שהמיילדות נתקלות בהם, ותיאורי המקרה שהן תיארו בשאלון כיוונו אותנו כשבנינו את התוכן של ההשתלמות. וכשיעל הירש בידרמן, שהנחתה את כל ההשתלמות, הגיעה לצפת - הדבר הראשון שהיא עשתה היה סיור באגף הלידה שעבר דירה לרגל המלחמה, מתוך הבנה שיש משמעות שהיא תכיר את מרחב העבודה הפיזי של הצוות. 
 

מכיוון שאנחנו עוסקות בעולם הלידה, מכיוון שלידה היא מהלך של גמישות היפתחות והשתנות וכל מהותה הינו קשר אנושי ואינטימיות - כשאנחנו מלמדות B.O.T אנחנו רוצות להציע מודל הנחיה שפועל מתוך חיבור וקשר ולעבוד עם מבנה גמיש ומשתנה. ולכן אחרי כל מפגש בהשתלמות, עשינו פגישת זום עם יוזמות הפרויקט, כדי לבנות יחד איתן בהתאמה את המפגש הבא. וכמו שעדי ציינה – בכל מפגש, הרחבנו והצרנו את החליפה, לפי הצורך.

היו הרבה אתגרים שהיה צריך לצלוח. למשל: איך ליצור מרחב מספיק בטוח שיאפשר לחשוף גם פאדיחות וטעויות, כשבהשתלמות נמצאות גם המנהלות... או איך מגייסים מספיק "אויר" להקשבה ליולדת שמאוכזבת מהלידה, ביום מתוח במיוחד ועמוס באזעקות בצפון.
 

 במשך שלושה חודשים, פגשנו קבוצה של למעלה מעשרים מיילדות, שבכל מפגש הביאו את עצמן למרחב הלמידה המשותף. הן הביאו את עצמן מקצועית, הרחיבו אפשרויות בשיח הצוותי, והביאו לא מעט חלקים אישיים שכרוכים בין השאר באתגרי החיים בצפון בימים האלה.

וכמו שאנחנו עובדות תמיד, הפוקוס שלנו הוא לא רק ללמד איך לעשות שיחות עיבוד עם היולדות אלא להציע גם מענה רגשי למצבים המאתגרים שהצוות נתקל בהם. שזה אומר שלאורך ההכשרה לפעמים מצאנו את עצמנו גם בשיחות אישיות במהלך השבוע, בין המפגשים, כשאחת מנשות הצוות עברה אירוע סוער בחדר לידה או עקב המצב.
 

ההכשרה הרשמית הסתיימה, וגם התפקיד הרשמי שלנו הסתיים, אבל אהבה זה דבר מדבק, ואנחנו, יעל ואני, ממשיכות לעבוד ביחד עם הצוות בצפת. עכשיו אנחנו בונות את שלב ההטמעה בשטח. 
אנחנו מבטיחות לעדכן בהמשך - גם במה שמצליח לקרות, וגם במה שעוד לא.

אפשר להצטרף אלינו לשיחה פתוחה ללא עלות בזום, שבה נשוחח על מאחורי הקלעים של הפרויקט הזה. 
ראשון, 18/8 , 20:30  - הרשמה ללא עלות כאן